פורסם ע"י : Utour יום שלישי, 30 ביוני 2015


מאת: אפרת יונה

אז הסיפור שלי זה קצת על הצד המכוער של ישראלים בחו״ל... הכל התחיל בדרום ארגנטינה בעיירה קטנה הנקראת אל צ׳לטן. חברה שטיילתי איתה ואני ישנו בהוסטל קטן ששהו בו עוד מספר ישראלים שהתחברנו אליהם. זה קרה באחד הערבים הכי מהנים! היינו כל הישראלים בסלון, הצטרפו גם חברים מהסביבה, שיחקנו קלפים , שתינו יין, ראינו אלפקות בחוץ, בקיצור היה כיף!

באותו זמן הבחנתי שהאייפוד של חברה שלי לא במקום הקבוע שלו, ואמרתי לה שהוא לא שם. התחלנו לחפש, הפכנו את המוצ׳ילות, ניסינו לשלוח הודעות, הבנו שהוא נעלם והערב נהרס. חשוב לי לציין שבטיול הגדול, אלפי קילומטרים מהבית האייפוד או הסמארטפון שיש לך זה הדבר היחיד שמקשר אותך למשפחה ולארץ, בלעדיו אתה מנותק. זה קשה. החלטנו לוותר על החיפושים, הבנו שהאייפוד נגנב למרות שבאותו זמן היו רק ישראלים במקום, וכולם, כביכול, חברים. לי היו את החשדות שלי אבל לא היה הרבה שיכולתי לעשות מלבד לשאול. והוא לא ענה. המשכנו לטייל.

נסענו לאל קלאפטה ומשם נסיעה של 24 שעות לאל בולסון, לחווה הישראלית. כשהגענו ניסינו לעבור הלאה ולשכוח מהסיפור, אך לאחר יומיים בחווה הישראלית עלינו במדרגות וראינו אותו, מחזיק באייפוד מאותו סוג של חברה שלי, ללא הכיסוי הוורוד שהיה לה כמובן. הוא החליף צבעים כשראה אותנו, לא ידע מה לעשות. ואנחנו המומות ולא יודעות אם להאשים או לא. הוא הכניס את המכשיר לכיס וברח. תפסנו אותו אחר כך לשיחה, שיחת נפש, שהוא צריך להיות בן אדם ולהחזיר - לא עזר. ניסינו לעשות לו מסדר ולבדוק בכל הדברים שלו, אבל כנראה שהיו לו משתפי פעולה שעזרו לו להסתיר. הוא לא התוודה. ולנו לא נותר הרבה לעשות. העיפו אותו מהחווה אבל האייפוד עדיין היה אצלו. המשכנו לטייל. 

הגענו לברילוצ׳ה ישנו בהוסטל שלא כל כך אהבנו והחלטנו שאחרי הצ׳ק אאוט נעזוב ונחפש אחר. כשהגענו להוסטל השני נכנסו לחדר הנחנו את הדברים ויצאנו. בדיוק בסוף המסדרון ליד המדרגות הוא עמד שם, עם הפנים לחלון, עוד לא הבחין בנו.

באותה שנייה שתינו הבנו מה קורה, ראינו אותו מדבר עם האייפוד, האייפוד שלה, שכל אותם שבועות היא לא דיברה עם אמא שלה כי המכשיר היה אצלו, לא אצל דרום אמריקאי מסכן, לא אצל איזה ארגנטינאי שרגיל לגנוב לתיירים, אצלו- ישראלי בן גילנו שעושה את הטיול שלו בדיוק כמונו. שתינו שיתפנו פעולה כמו בסצנה בסרט פעולה, היא תפסה את האייפוד מהיד שלו. אני החזקתי לו את הידיים כדי שלא יתנגד. ותוך שניות .זיהנו שזה שלה, בדיוק עם אותן שריטות ובדיוק עם אותן אפליקציות ואפילו חלק מהתמונות שצילמנו יחד הוא לא מחק. הוא כבר לא יכל להכחיש

השאירו תגובה

קבלו עדכונים לפוסטים חדשים | קבלו עדכונים לתגובות

- Copyright © Utour - מספרים וזוכים - פורטל UTOUR 2015