פורסם ע"י : Utour יום שני, 29 ביוני 2015


מאת: ים סיטון

כשהייתי בת 4 וחצי קיבלתי מההורים שלי גור האסקי סיברי במתנה. מאזועד היום מסתבר שזו המתנה הטובה ביותר שקיבלתי בחיי.

ב20 השנים שעברו מאז פיתחתי אובססיה בלתי ניתנת לריפוי ולמעצורים לכלבי האסקי. איך זה בא לידי ביטוי? כל האסקי שעובר מולי ברחוב גורם לי להמרח על הכביש ולצלם סלפיי משותף שלנו, הדירה שלי מלאה במלמעלה מ40 בובות בדמות כלב האסקי ממקומות שונים בעולם, בכל החולצות שלי (באמת!) יש דמות של כלב האסקי.. ואלו רק חלק מהדוגמאות. 

חלום חיי היה להיות רכובה במזחלת של כלבי האסקי, לשכב על השלג כשכפות ידיי פרוסות ומאות כלבי האסקי סובבים אותי ומלקקים את פניי. בשנה שעברה יצאתי להגשים את החלום: טסתי ללפלנד. כשהגיע היום של מזחלות ההאסקי השקמתי קום (3 בבוקר) ואי אפשר היה לעצור את השמחה ואת החיוכים שהפנתי לכל עבר. הרגשתי כאילו הילת אור עוטפת אותי. כשהתקרבנו לאזור שבו הכלבים חונים ושמעתי את הנביחות שלהם אני חושבת ששברתי את השיא של יוסם בולט בריצה למרחקים קצרים כשרצתי כאילו אין מחר ואין לי 10 קילו עודף אל עברם. את הנסיעה במזחלת תיעדתי במצלמת וידיאו וצהלות השמחה עד היום מצפצפות באוזניו של בן הזוג שלי.

כשירדנו מהמזחלות התחבקתי עם כל אחד ממאות האסקים באתר וכשהגיעה השעה ללכת סיברתי לעזוב. כמה יפים הם היו. מנהיג המזחלת שלי היה הכלב יודה החתיך מכולם אליו רצתי ממרחקים כשחייך אל עברי כשהיינו צריכים לבחור מזחלת. אין לתאר את החוויה הזו במילים מבלי להוסיף: ואעעעעעעעעעעעעעעעעעע!!!!!!! ולנסות לספר על דמעות של אושר שמילאו את העיניים שלי. ובכלל, לפלנד היא "האסקילנד" ואת מיטב הכסף שחסכתי כל חיי בעבודה קשה הוצאתי על בובות האסקי חדשות שם.

עם אחת מהן, בגודל מטר 20, "כלב לאפי" התהלכתי ברחבי לפלנד (אני מטר 50) ודחסתי למזוודה לארץ דבר שעלה לי בלהשאיר שם מעילים וציוד יקר אחר שקניתי לטובת הנסיעה. מאז שחזרתי לארץ אני חוסכת מחדש. היעד הבא: אלסקה. האם יש אושר גדול יותר אפילו מהאושר של ?להיות בלפלנד

השאירו תגובה

קבלו עדכונים לפוסטים חדשים | קבלו עדכונים לתגובות

- Copyright © Utour - מספרים וזוכים - פורטל UTOUR 2015