פורסם ע"י : Utour יום ראשון, 21 ביוני 2015

סיפור שכנראה כל טייל יכול להזדהות איתו. היום האחרון לטיול ארוך של 8 חודשים. אני בבואנוס איירס, מתכוננת לחזור ארצה. בלילה שלפני, החלטתי שיש לי דברים שלעולם לא אלבש שוב בארץ, אחרי שטיילתי איתם כל כך הרבה זמן.. אז שמתי את כל הדברים המיותרים בשקית גדולה, והלכתי לכיכר העירייה בעיר, שם יש המון הומלסים שנמצאים שם עם משפחות שלמות באוהלים או על מזרונים. חיפשתי את המשפחה הכי נזקקת, היא מסכנה- ולבסוף נתתי את השקית המלאה לאמא צעירה עם ילדה ותינוקת.

הרגשתי כל כך טוב עם עצמי כל המעשה ויכולתי ללכת לארוז ולישון בראש שקט כדי לטוס למחרת חזרה ארצה. בבוקר
הטיסה לקחתי את חפציי- התיק הגדול ועוד תיק קטן שלי, ובנוסף עוד תיק אחד שהיו בו מתנות למשפחות של חברים שטיילתי איתם ביקשו שאביא עמי לארץ. 

הגעתי לתחנת האוטובוס ברחוב הראשי של בואנוס איירס. מדובר ברחוב חד סטרי בעל 4 נתיבים עמוסים. שעת בוקר מוקדמת, הרחוב מלא בסוחרים וספקים שמגיעים לחנויות ברחוב. חיכיתי לקו לשדה התעופה. מספר פעמים קמתי לבדוק האם זהו האוטובוס וכל פעם חזרתי והתיישבתי על הספסל. 

לאחר זמן מה כאב לי כבר הגב, הורדתי את כתפיות התיקים מעצמי וישבתי עם ידי מעליהם. פתאום בחור צעיר פנה אליי, הוא עמד בערך איפה שעמדתי  קודם כשחיכיתי לאוטובוס בעמידה בתחנה, והצביע על הכביש. אמר לי משהו בספרדית שלא יכולתי לשמוע.. אבל המשיך להצביע על הכביש ואמר משהו כמו ״זה שלך? נראה לי שנפל לך״. עשיתי חצי צעד לקראתו על מנת להסתכל על מה הוא מצביע, וראיתי שטר של 10 פזו על הכביש. מדובר בסכום של כ 10 שקלים! שטויות. בעודי מנסה להבין האם זה נפל ממני, האם להרים את זה, מה הוא רוצה ממני... פתאום בחור צעיר מהמדרכה ממול קורא לי ומנפנף בידיו. זה היה כל כך רחוק, מעבר ל 4 הנתיבים של הרחוב, שבקושי רב הצלחתי להבין מה הוא אמר, אבל משהו בתנועות שלו גרם לי להסתכל לאחור. חשכו עיניי. בחור צעיר אחר, אוחז בשני התיקים הקטנים שלי והוא נמצא כבר כשני
צעדים מאחורי.

במהלך שאני לא יודעת מאיפה הוא בא לי, צרחתי ככל שיכולתי והתחלתי לרוץ לקראתו. הוא קפא במקום. מהבהלה עזב את שני התיקים באמצע הרחוב וברח. ניגשתי אליהם. לקחתי אותם, התיישבתי חזרה על הספסל וחיבקתי אותם בחוזקה תוך התייפחות ורעד על מה שאירע הרגע. שני הבחורים פעלו כצמד, וניסו לעשות עליי עוקץ. אחד תפקידו להסיח את דעתי בזמן שהשני גונב לי התיקים. הרגשתי פגועה, מחוללת והייתי בהיסטריה- רק מהמחשבה על מה עם.. אני בדרך הביתה אחרי 8 חודשים.. והכל נמצא שם- יומנים, מזכרות, חפצים אישיים, דרכונים, כסף, מצלמה..... הכל בזכות הבחור ממול. שכנראה השגיח עליי, מאיפשהו. הסתכל, שם לב, הסב את תשומת לבי והציל אותי מעוול נוראי. לקחו כמה דקות של התאוששות בהם העוברים והשבים באותם רגעים ברחוב, שצפו במעשה.. הרגיעו
אותי ושמרו עליי.

המלצרית מבית הקפה הסמוך הביאה לי בקבוק מים וחיבקה אותי. האנשים בתחנת האוטובוס הציעו את עזרתם בעצירת האוטובוס שאני מחכה לו, רק שאשב עם חפציי ואירגע. אני מאשימה את הקארמה (: הקארמה הטובה שהגיעה אליי בזכות המעשה הטוב שלי יום לפני כן, כשתרמתי את חפציי לבחורה נזקקת.

השאירו תגובה

קבלו עדכונים לפוסטים חדשים | קבלו עדכונים לתגובות

- Copyright © Utour - מספרים וזוכים - פורטל UTOUR 2015