פורסם ע"י : Utour יום שני, 29 ביוני 2015


מאת: הודיה שחר

במסגרת השליחות התארחתי אצל משפחות יהודיות אמריקאיות. ביום שבת הוזמנתי לטיול במנהטן, Long Island-בקיץ 2013 טסתי לשליחות במחנה קיץ ב "Help yourself" - ניו-יורק סיטי. ביקשתי מאב המשפחה המארחת רשות להכין לי צידה לדרך.

הוא פתח בפניי את המקרר באומרו את האמירה האמריקאית הידועה או בתרגום חופשי: תרגישי בנוח לקחת מה שאת רוצה). ובכן, ניגשתי למלאכה - לקחתי לחם ופרסתי אותו על השיש, פתחתי את המקרר והוצאתי משם גבינה צהובה) דקה ומגרה, שקרצה לי מתוך עטיפה סגורה. ארזתי לי ויצאתי לדרך. הגעתי לעיר הגדולה ויחד עם חברים עליתי על המעבורת החינמית לסטאטן איילנד בשביל לראות במשך היום אכלתי את הסנדביצ'ים שהכנתי, מעשה ידיי להתפאר, והתענגתי על כל ביס. .Central Park-ו Times Square -את פסל החירות.

בהמשך טיילנו באזור ה חזרתי הביתה מאושרת ומרוצה! חזרתי מהטיול עייפה, משתוקקת למקלחת ושינה. ישבתי במטבח ושוחחתי עם האם המארחת על הטיול שלי. פתאום היא הוציאה מהמקרר את הגבינה הצהובה העטופה, זאת שהכנתי ממנה את הסנדביצ'ים בבוקר(!), זרקה לכלב שלהם וסיננה "הכלב חולה, נתתי לו את התרופה שלו". התבוננתי בכלב אוכל את הגניבה ונמלאתי גועל וצמרמורת. עליתי לחדרי מוכת הלם, תפסתי את ראשי בתדהמה, לא אוכל לתאר במילים את חוסר האונים שהרגשתי ברגע נוראי זה. חד משמעית הבנתי: אני - אכלתי - בטעות - מהתרופה - של - הכלב(!!!!!) לא ידעתי את נפשי מרוב בהלה, ובמוחי כבר רצו דרכי פעולה שונות; להקיא את הכל או לחכות עד יעבור זעם בצורת האסלה.

האפשרויות הראשונות לא צלחו, להקיא לא הצלחתי ואפשרות 2 לא עבדה. פחדתי מתופעות הלוואי שמחכות לי בהמשך. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב גועל! חוסר האונים היה לא ניתן לתיאור. איזו פאדיחה! אכלתי תרופה של כלב! איך לספר על זה? אני אמות? כמה זמן SMS עוד נשאר לי עד שהתרופה תשפיע לי על מערכת העצבים??? התחלתי להתגרד כולי, רצתי להתקלח וחזרתי לחדרי כמוכת הלם קרב.

אובדת עצות שלחתי לאימי בישראל, דיווחתי לה על המקרה וציפיתי להנחיות חדשות. בחכמתה היא אמרה לי ליידע את האם המארחת מידית, כי אולי אני צריכה לראות רופא. התביישתי לעשות זאת, אך אימי דחקה בי, פן יקרה אסון... אזרתי אומץ ודיברתי עם האם המארחת; "תראי, מרג'י, אני לא יודעת איך לומר לך את זה, אני בכלל חשבתי שזאת גבינה, אבל אכלתי מהתרופה של הכלב".

לקח למרג'י מס' שניות לקלוט, והיא ענתה "אוי, מסכנונת, כנראה שלא הבחנת שלקחתי את האנטיביוטיקה והכנסתי אותה לתוך הגבינה. כנראה שראית רק את שקית הגבינה שהוצאתי מהמקרר". שתינו פרצנו בצחוק גדול.... ירדה לי אבן גדולה מהלב, אך התחושה הכבדה לעד נשארה.

דוגמה שמבטאת איך אדם מרגיש כשהוא מבין שאכל משהו שהוא לא למאכל אדם הוא פארוק, מתוך הסרט "אלכס חולה אהבה", כשהוא לוקח את המשחה של השערות מהמקרר וחושב שזה ממרח. ראו תגובתו, שהביעה במילים קשות משלי את התחושה: "ה' ישמור! אכלתי גם פטיש, גם חרב, גם חשמל... עכשיו אני כולי זרם! עכשיו יהיה לי זקן בבטן, יהיה לי קשקשים, אני צריך לשתות הרבה סבון בשביל לרחוץ כל המשחה. מה יהיה איתי? מי יציל אותי? אני חושב יהיה לי זנב, שערות כאלה "!בבטן עם זנב... איפה אני הולך? גברת קופרובסקי.....

השאירו תגובה

קבלו עדכונים לפוסטים חדשים | קבלו עדכונים לתגובות

- Copyright © Utour - מספרים וזוכים - פורטל UTOUR 2015