פורסם ע"י : Utour יום שלישי, 30 ביוני 2015


מאת: ריקי גושן

פעם לפני שנים, הייתי בקליבלנד שבארה"ב. חבורת סטודנטים אמריקאים הזמינה אותי להצטרף אליהם לקונצרט. מיד לאחר שהסתיימה נגינת התזמורת, היתה הפסקה.

יצאתי ללובי רק כדי ליישר את רגליי. צלילים הרמונים עדיין התערבלו בראשי ביחד עם רחש נעים ומנומס באנגלית שאפף אותי מכל עבר. לפתע החריד את המלל הזר משפט קולני בעברית. העוצמה והבוטות נשמעו כמו קריעת מיתרים ברוטלית של קלגס חירש בליל הבדולח של הכינורות.

הקול הגיע מראש כהה שהתנוסס גבוה ושונה בסביבתו אבל מוכר בחזותו הישראלית, הוא היה בטוח שהוא וחברו מהמזרח התיכון הם היחידים שם. לעולם לא אשכח את שאלתו הצורמת והכל כך אנושית: "איפה אפשר להשתין כאן?" אף אחד לא ענה, מבטו המחפש נפל עלי. מתוך אינסטינקט, או מתוך אחוות זרים, הרמתי את ידי והצבעתי אל המקום שהוא השתוקק אליו. מופתע שהבנתי, הניד אלי את ראשו ורץ אל הכיוון שידי הורתה. אחרי כל השנים שעברו מאז, לא זוכרת מי ניגן בקונצרט ומה. את הישראלי ההוא ושאלתו .אינני מצליחה לשכוח

השאירו תגובה

קבלו עדכונים לפוסטים חדשים | קבלו עדכונים לתגובות

- Copyright © Utour - מספרים וזוכים - פורטל UTOUR 2015