מופעל על ידי Blogger.

Archive for יולי 2015

רומנטיקה ביער - סלובניה



מאת: אבירם חייט

היינו בצימר בסלובניה. היה יום שימשי בצהרי חודש יוני והחלטנו לצאת לטיול ביער. אחרי שעה במעמקי השביל ביער לפתע השמים השחירו, רעמים ברקים וגשם זלעפות ואנחנו בלי מטריה, עם בגדים קצרים רחוקים מהצימר.
ניסינו למצוא מחבוא מתחת לעצים אך לאחר כמה דקות גם מהם נטפו מים ואז החלטנו פשוט לרוץ חזרה. השבילים של היער היו רטובים , זורמים ומסוכנים כמעט החלקנו. ואז כמו בסרטים ראינו בקתה מעץ באמצע היער. רצנו לשם כמובן רטובים לגמריי. הבקתה הייתה נטושה וסגורה אזישבנו במרפסת כשמעלינו רעמים מאיימים.
התחיל להיות קר, אז הורדנו את הבגדים הרטובים והתחבקנו. נהיינו גם רעבים ואז פתאום שמנו לב שממש לידנו גדלים תותי יער אדומים. קטפנו כמובן ואכלנו. לאחר שעה ארוכה פסק המבול וצעדנו חזרה אל הצימר. למרות כל הלחץ והאי נעימות זו היתה חוויה רומנטית שלעולם לא אשכח.
Tag : ,

מסע לפולין - נקודת מבט אישית שלי



מאת: עדן לוי

אני הייתי שבוע בפולין וזה אחת החוויות הכי גדולות בחיים לראות את מה שהעם שלך עבר את הקשיים שהיו על האדמה שהשמידו את האחים שלי את העם שלי .. להיות ליד קבר אחים של 700 ילדים יהודים שלא עשו שום דבר ומתו בגלל היות יהודים בסך הכל . חוויה שלא אשכח בחיים . והמשפט שמלווה אותי מכל החוייה הזאת (= הוא "במקום שצעדו אחינו למוות אנחנו צועדים לחיים" ! 
                        
Tag : ,

הרגשה מפחידה באיטליה



מאת: ירדן קטלב

הסיפור שלי הוא קצת מפחיד.. לפני כמה שנים נסענו כל המשפחה לטיול מאורגן בעיר סיציליה באיטליה, בסופו של הטיול בלילה האחרון באיטליה הייתה לי הרגשה שהולך לקרות משהו רע בקשר לטיסה, בעיה במטוס או משהו בסגנון.. בקיצור באותו לילה אמרתי שאם הולך לקרות משהו רע אז שאלוהים יסמן לי ב3 דרכים:
1. שאני לא ירגיש טוב
2. שתהיה תאונה עם האוטובוס של הטיול המאורגן
3. שלא יהיה עיכוב בטיסה (לא קורה הרבה בחברות איטלקיות)
בקיצור מתחיל היום וכבר בבוקר קמתי ולא הרגשתי הכי טוב שיש אבל התעלמתי כי זה משהו שקורה כמעט לכל אחד בחצי מהבקרים.... אחר כך המשכנו את היום ונסענו להר געש, לאחר שביקרנו בהר געש בדרך למטה האוטובוס שלנו נסע ונתקע במעקה הבטיחות (מה שמנע נפילה של האוטובוס מההר געש) - בקיצור כבר אז התחלתי לחשוד אבל עוד הייתה בי תקווה, כי אני בדרך כלל האופטימי במשפחה.. בסוף היום נסענו לשדה תעופה וזאת הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שאני מקווה שיעכבו את הטיסה, בקיצור מתקדמים עם השלבים בדרך למטוס ואין שום עיכוב. פה חשדתי! אז אחרי היום הזה לא רציתי לעלות למטוס אבל הייתי עם הילדים ולא רציתי שיפחדו, לבסוף עליתי למטוס והטיסה עברה בשלום למזלנו :)
Tag : ,

קטע מצחיק בהולנד


מאת: ספיר פול

הסיפור שלי הוא דיי מצחיק והוא מתחיל בטיול משפחתי בהולנד. כשהיינו בהולנד בילינו באחד הימים יום שלם בהפטלינג- פארק שעשועים... בשבילי זה היה כיף אדיר, אך בשביל אמא שלי קצת פחות... לאמא שלי יש פחד ענקי מרכבות הרים וממתקנים מפחידים, אך היא החליטה לעשות מאמץ קטן כדי לנסות להינות, ואז החלטנו כולנו לעלות על מתקן בשם "הנשר". עלינו על המתקן, וכמובן שכולם נהנו חוץ מאמא שלי, שלאחר המתקן היא לא הרגישה כל כך טוב... אך כאשר כולנו יצאנו מהצד של היציאה, היא בטעות נכנסה לצד של הכניסה למתקן, והשומר אמר לה שאין לה אפשרות לחזור חזרה.



באותו רגע אמא שלי פחדה נורא כי היא הדבר האחרון שהיא רצתה באותו הרגע היה לעלות על מתקן זה בשנית, ובסופו של דבר, עם אנגלית עילגת, הצלחנו להוציא אותה משם מבלי שהיא תעלה על המתקן. זה היה ללא ספק רגע מצחיק וחוויה שלא תשכח עבור כל משפחתי, ותמיד כשאנחנו מדברים על הטיול להולנד אנחנו נזכרים בו מחדש וצוחקים.


Tag : ,

חוויה בלתי נשכחת באונייה



מאת: עירית בלסר

מה שמיוחד בחוויה המשפחתית יוצאת הדופן שלנו היא שהחוויה כבר הייתה מראש בתכנון שלנו כשנועה - בתנו הבכורה נולדה (לפני 12 שנה).

אחריי ציפייה ממושכת - הגענו לרגע המיוחל:
ידענו שכשהיא תגיע למצוות אנחנו נעשה לה טיול מיוחד שהיא לא תשכח כל חייה! וכך במשך 12 שנה שמענו, ראינו, אספנו המלצות, טיפים, הצטיידנו במפות, רשימת אתרים, מוזיאונים, מקומות מפורסמים ומומלצים ועוד ועוד... ובחודש יולי האחרון יצאנו לדרך והגשמנו את החלום . ב 2/7/13 טסנו לחלקה המזרחי של ארה"ב שם שכרנו קראוון גדול המותאם למשפחתנו הורים+ 3 ילדים ותינוק בן שנה וחצי) שאיתו טיילנו במשך יותר מחודש .


אקשן באונייה:
היינו במקומות קסומים כמו פארק אקדיה, וושינגטון, סיילם, הר וושינגטון, מפלי הניאגרה שאותם לעולם לא אשכח איך עלינו לאונייה עם מעילי רוח כחולים שחילקו לנו בכניסה לאונייה, והתקרבנו למפלים והרוח והמים השפריצו על הפנים, כל זה לא מנע מבעלי להוציא את המצלמה שלו ולצלם את הפלא הקסום הזה, 
מה שיותר מאוחר התברר כטעות כי חדרו למצלמה אדי מים למרות שבעלי כיסה בכמה שכבות; כשממש התקרבנו למפלים הרוח החזקה העיפה לו את המשקפיים ישר לאונייה (למזלנו) והילדים שלי התחילו לקרוא לעבר האנשים שבמקרה לא יזוזו וידרכו על המשקפיים, המפליגים לא הבינו למה הילדים הקטנים שלי עוצרים אותם ומחפשים ברצפה. חלקם נבהלו וצעקו חשבו שאולי יש נחש באונייה.

סיכום החוויה האישית שלי... 
אני החזקתי את התינוק שלנו לכן לא יכולתי לעזור בחיפוש, אחרי בערך 5 דקות שנמשכו כמו נצח נמצאה האבדה להפתעתנו שלמה. סוף טוב הכל טוב. אחרי 3 שבועות קסומים החזרנו את הקראוון וטסנו לשבועיים לאורלנדו לדיסניוורלד - חלום של כל ילד וילדה וביננו גם של כל הורה. הלינה במלון דיסני היא חוויה בפני עצמה, שם כולם נסיכים ונסיכות, מלכים ומלכות. ואני אומרת, לא חשוב לאן נלך ולא חשוב מה נעשה העיקר לעשות זאת ביחד, לבלות כולנו, כל המשפחה יחד. הטיול קירב והעצים את הקשר המשפחתי בו בילינו מעל חודש שלם, לקחת פסק זמן מהעבודה ולבלות עם הילדים משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה המאוחרות אין (: ...לזה מחיר פשוט אין! אחרי טיול משפחתי כזה כולנו יצאנו עם חוויות מיוחדות רבות ועם טעם של עוד.




אבא השאיר אותי לבד - מסע התבגרות שלי



מאת בועז בשאי  

הכל התחיל בגיל 13: 
בגיל שלוש עשרה נסעתי עם אבא שלי לטיול בר מצווה לטרק בהרי הימאלאיה בנפאל. אהבתי לטייל והרגשתי שמחה גדולה של התבגרות ומסע אל הלא נודע. בטיול כולם קראו לי קולה  - בשפה הנפאלית משמעותו "הילד", ולכל מקום שאבי ואני הגענו, הנפאלים ברכו אותנו "נמסטה אבא וקולה", נמסטה היא ברכת שלום נפאלית שמשמעותה מי ייתן ותמצא את היהלום שבך. המסע התרחש בפסח בתקופה של האביב לפני שהשלג הפשיר, ושיאו היה באגמים הקדושים שנמצאו בעמק קטן בגובה חמשת אלפים מטר.

קושי אמיתי בהרי ההימלאיה:
הטיפוס היה איטי ומדורג ואני הרגשתי לאורך כל הדרך קל ומלא מרץ. לילה לפני שהגענו לאגמים הקדושים חגגנו את ליל הסדר, וכולנו חיכינו להגיע אל האגמים שנראו לי כמו שיאו של המסע אל הארץ המובטחת. יום למחרת התברר שהשלג כיסה את הכל ושיהיה קשה להגיע לאגמים הקדושים, אך אבי לא ויתר ואני בעקבותיו יצאנו עם מורה דרך אל האגמים הקדושים. הטיפוס הלך ונהיה קשה מרגע לרגע האוויר הדליל והשלג העמוק והמסנווור הקשו על ההתקדמות שלנו, ואני הלכתי ונחלשתי, אבי המשיך להתקדם קדימה כשאני מנסה להדביק את צעדיו הולך וכושל, כושל והולך בשלב מסוים נפלתי ולא יכולתי להמשיך ללכת.

המחלה והמסע האישי שלי:
אבי החליט שהוא חייב להגיע לאגמים הקדושים, ואני לא רציתי לעצור בעדו - נשארתי שוכב ליד סלע גדול מסביב עולם מושלג קר, לבן ומסנוור, וחולשה עוטפת, חונקת, ומעוורת. הרגשתי הכי לבד בעולם, ואחרי שהוא חזר ניסיתי להיות שמח בשבילו, לחייך חיוך שבור ובצעדים מתפרקים ניסיתי לרדת למטה לאט לאט שהקשתה על נשימתי, ולאחר שירדתי למטה הבנתי שחליתי במחלת גבהים שממנה לפעמים אנשים לא חוזרים, וזה היה מסע ההתבגרות שלי.



קטע חריף ביותר



מאת: אלינור אומן

בטיול שלי ביוון נכנסנו למסעדה מקומית ולקחתי משהו שנראה כמו רוטב עגבניות לקחתי כף גדושה והפה בער לי כמו הר געש - זה היה רוטב פלפל חריף של סנטוריני המפורסם, ולא ידעתי, לאחר מכן בעלי נתן לי לשתות מבקבוק שהיה בשולחן שנראה כמו מים... אבל זה היה אוזו אוי כולם ראו אותי קופצת משריפה, ובעל הבית של המסעדה לא הפסיק לצחוק, ופיצה אותנו בארוחת שחיתות בחינם אז היה שווה!  






Tag : ,

משנאה לאהבה גדולה - טיול כדורגל בברלין



מאת: עינב גובי

הכל התחיל בזה שבכלל לא אהבתי משחקי כדורגל, כלכך השתעממתי שבאמת לא התחברתי לזה.
כשאני ובן זוגי טסנו לברלין לראשונה הוא ביקש ממני אפילו עוד מלפני הטיסה, שנלך למשחק כדורגל.

שללתי את האפשרות הזאת, אך לבסוף עשיתי את הוויתור הזה, כי ידעתי שזה ישמח אותו.
לשמחתי - החוויה הזו הייתה מדהימה!!! הכי משחררת, אדרנלין מטורף, (: שמחה, כעס, אהבה, ומה לא!! מאז אני ובן זוגי הולכים למשחקים כמעט בכל יעד שאנחנו נוסעים וצופים יחד במשחקי הכדורגל בבית.


Tag : ,

סיפור משעשע באיטליה


מאת: לירון מובל

אני וחבר שלי לפני שנה נסענו לטיול מדהים בצפון איטליה. הכינו אותנו מראש שאחות שלו ובעלה מחכים לנו בשדה בגלל שאופס.. שכחו את הרישיונות נהיגה בארץ ולא יכלו יומיים לפני שהגענו לאיטליה לשכור רכב. כשהגענו, נפגשנו איתם בורונה, ו"הקפצנו" אותם לשדה במילאנו.. נסיעה מצחיקה, ארוכה ומעייפת של מעל ל-4 שעות באוטו בלי לעצור! (אולי לקפה 2 דק')... האוטו היה כ"כ קטן שלא יכל להכיל את כל המזוודות של ארבעתנו והכיסאות מאחורה היו כפופים קדימה! הם פשוט ישבו עקום כל הנסיעה זה היה כ"כ הזוי ומצחיק יחד!! גם כל הדרך אנחנו רואים שלטים : למילאנו ימינה, למילאנו שמאלה וכל פעם מחדש מתלהבים.. "או הנה עוד קצת מגיעים "...עוד קצת ,היה כתוב.." רק שלבסוף הנסיעה הייתה הרבה יותר ארוכה "מעוד קצת


Tag : ,

הוא הציע לי להתחתן איתו


מאת: שרית שקד

החוויה שלי מטיול משפחתי היא ללא צל של ספק הצעת הנישואין שלי... לפני 4 שנים המשפחה שלי טסה לבורגס לסוף שבוע, כבר ביום הראשון החבר שלי הפתיע אותי והגיע למלון. הוא המשיך את הטיול איתי ועם המשפחה שלי ובלילה השני הוא הציע לי נשואים במלון , בבוקר כשקמנו , כל המשפחה שלי נכנסה אלינו לחדר עם עוגה כי הם ידעו שהוא עמד להציע לי נישואין... אני לא אספר לכם מה הייתה התשובה שלי אבל אני כן מוכנה לספר שבימים אלה אנחנו גרים ביחד בחולון ויש לנו ילד...משותף אהה כן ולשנינו התווספה עוד טבעת על האצבע :)


Tag : ,

על החיים ועל המוות


מאת: בני שוורץ

קפיצה קטנה לסלובניה אגם בוהין- מי הפשרת שלגים קפואים שקשקתי קצת לפני והרבה אחרי אבל הטבע קרא לי להרגיש אותו מקרוב. את צרחת האושר שבאה אחרי תצטרכו לדמיין... :)


Tag : ,

טיול חברים שנגמר באסון



מאת: נטלי סונגו


תשמרו על עצמכם -מכירים את זה?  
המשפט שאומרים לכל מטייל מיד אחרי "תעשו חיים ותבלו" היינו שלוש חברות טובות בטיול של אחרי הצבא לדרום אמריקה: אני," הגר ותום. עברו כבר חמישה חודשים וזה היה אמור להיות הערב האחרון של הגר בטיול, נגמר לה הכסף ולמחרת כבר הייתה לה טיסה לארץ בשבע בבוקר.. אז החלטנו לשמור את האטרקציה הזאת של הבנג'י בדיוק לערב הזה. לקחנו מונית למקום ההוא בקוסקו, נרגשות מפוחדת ומצחקקות, כשהגענו למקום נאמר לנו שכבר סוגרים ולא ניתן לעשות היום. חזרנו להוסטל מבואסות בשביל הגר, אבל ידענו שלא משנה מה שנחזור לשם מחר בבוקר.
08:00 בבוקר אני ותום במונית. רבות מי תעשה קודם. "תומי אני לא עושה אם את לא עושה קודם, את ראשונה" ותומי עונה לי "השרירים שלי עדיין לא התעוררו, את קודם". אבל בקרב הזה (וכהרגלי) הייתי יותר עקשנית. אנחנו חותמות על טפסים חצי בספרדית וחצי באנגלית שאומרים בתמצתיות שאם קורה לנו משהו, בעיה שלנו. תומי מכוונת לי את המצלמה שלה ומשביעה אותי לא לפספס תמונה אחת מהקפיצה שלה. היא עולה במעלית נרגשת. צועקת לי מלמעלה שאין סיכוי שפחדנית כמוני תעשה את זה, האמת שהיא צודקת. אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי. היא מגיעה למעלה, לא עוברת דקה ואני רואה אותה מתנתקת מהקרש בגובה של 120 מטר .

היא עשתה את זה
מאיפה האומץ לעזאזל? פתאום אני שומעת אותה צועקת "איהההההה" אני עוד לא מספיקה להבין אם זה היה או שדמיינתי.. והיא צועקת לי "וואי נטלי איזה טירוף" נשמתי לרווחה. עוד כמה סלטות באוויר, קצת נד -נד והיא יורדת. ברגע שהגוף שלה נוגע במזרן והעובדים שם מגיעים לחלץ אותה מהחבלים לקופץ הבא (שזאת אני) אני שומעת אותה צורחת. זרקתי את המצלמה על הדשא ורצתי לראות מה קרה לה. המחזה היה לא נעים. אני לא יודעת איך לתאר את זה אפילו. הירך שלה התקצרה והתרחבה, קרה שם משהו מוזר והיא צורחת שנחזיק לה את הרגל, כי היא מרגישה שהרגל שלה נופלת. למזלנו היה עוד ישראלי במקום שעזר לנו. ויחד החזקנו לה את הרגל. בשלב הזה בחצי דמעות וחצי היסטריה אני צורחת על העובדים שכבר יזמנו לה אמבולנס. ותומי.. תומי שלי פצועה בשדה קרב של זרים נאקת וצורחת מכאבים. ואני קצרה ידי מלהושיע, תרתי משמע.

זה נגמר ברע: 
אני ואנטון הבחור הישראלי המדהים יושבים בתנוחה הזויה ובמשך 40 דקות שנראו כמו נצח מחזיקים לה הרגל. הידיים של אנטון מתחילות לרעוד. כל תזוזה קטנה גורמת לה לצרוח מכאב. באותו בוקר הזדקנתי בשבע שנים. הגענו לבית חולים, עדיין לא מבינים את חומרת העניין. לוקח אותי רופא החוצה ואומר לי שהתרסקה לה עצם הירך, שזה שבר מאוד מורכב והיא תצטרך להיכנס לניתוח עוד הלילה. ניתוח? אני אומרת בקול רם, אולי לא שמעתי נכון. כן, הוא אומר לי שצריך להשתיל לה פלטינות. השם ישמור אלוהים שבשמים. איך אני מספרת על זה עכשיו לתום. תום הבחורה שלא הייתה יוצאת לטראק אם היא לא הייתה מאופרת ומתוקתקת שעכשיו הולכים לחתוך לה 25 סנטימטר ברגל, לתום שיום לפני עשינו את שיעור הסלסה התשיעי שלנו בפרו, שהיא לא תוכל תקופה ארוכה ללכת. והכי גרוע, איך אני מתקשרת עכשיו לספר להורים שלה בארץ באחת בלילה?? לא הייתה לי ברירה.


החברות יותר חשובה מהכל
בימים הקרובים אחרי הניתוח, עברו עלינו הרבה לילות ללא שינה, תום נאנחה מכאבים. כל לילה קראתי לאחות וביקשתי "מדיסנה פלה דולר פורפוואבור" (משככי כאבים) לאחר כמה ימים אבא של תום הגיע מהארץ. אבל עדיין החלטתי להשאר איתה לישון שם ולנסות כמה שיותר לשמח אותה. פתחתי חמ"ל של החברות בארץ והחלטנו שכל יום עד שהיא חוזרת נכין לה הפתעה אחרת שתעודד אותה במעט. יום אחד שלחנו פרחים ושוקולד, יום אחר נסעתי לעיר והבאתי לה מישהי שתעשה לה מניקור ופדיקור בבית חולים, ביום שישי ארגנתי לה ארוחת שישי עם החברים הישראלים מההוסטל וביום אחר כל החברות שלחו תמונות עם איחולי החלמה מהירה והכנתי לה מזה פוסטר שהיה תלוי על הקיר בבית חולים. כעבור שבועיים וחצי היינו כבר אני, אבא של תום, תום והכיסא גלגלים בדרכנו חזרה לארץ.

הסוף של הטיול נגמר לא רע... 
אומנם הפסדנו את החודש האחרון של הטיול ולא היינו במאצו פיצו ועוד כל מיני שמות אקזוטים של מקומות מאסט בטיול. אבל ללא ספק הרווחנו אחת את השנייה והרווחנו פרופורציות לחיים. אומרים שבטיול זוכרים הכי הרבה את ההתחלה ואת הסוף. הסוף היה בלתי נשכח. ?היום כבר תומי סטודנטית שנה שלישית באוני' בן גוריון וחוץ מצלקת נשארו רק התמונות והסיפורים. סוף טוב, הכל טוב. אז תשמרו על עצמכם, כן

אמריקה המדהימה


מאת: שירה ריגלר

שנה שעברה אני ואחותי היינו בטיול הכי מדהים שהיה לנו, נסענו לבקר את המשפחה בארה"ב שלא ראינו 12 שנה! (בכל זאת לא זול לנסוע לארה"ב). הטיול היה מלא בחוויות מדהימות ומיוחדות, כל יום חשבנו שהגענו לשיא וגילינו שיש חוויות עוצמתיות ומרגשות עוד יותר. היינו בהופעה שחלמנו עליה שנים, המשכנו דרך ביקור על הסט של חברים (מדהים!) וקינחנו בתור קהל ב"המפץ הגדול"!! החוויה הכי מדהימה בטיול ובחיים בכלל, להיות על הסט, לדבר לשמוע לראות איך הכל עובד ומתקתק! מומלץ בחום לכולם :)


נינג'ות יפניים


 מאת: שרה גניסל

לפני כמעט 40 שנה, נסענו בעלי ואנוכי לטיול בטוקיו. הסתובבנו בשווקים וטיילנו ברחבי העיר ונהננו מאד. באחד מהימים נכנסנו לחנות מוצרי חשמל והתעניינו באחד המוצרים בחנות (אני אפילו לא זוכרת מה היה המוצר שכן עברו כמה שנים מאז...). בעלי ואני דיברנו בינינו עברית והתייעצנו האם כדאי לקנות את המכשיר או לא.
כנראה שהתעכבנו יתר על המידה והבעלים של החנות התעצבן עלינו והחל לצעוק עלינו ביפנית. פתאום יצאו מחדר אחורי ובלתי נראה 5 חבר'ה לבושים כנינג'ות שהחלו להתקדם לעברנו. מיותר לציין שנסנו על נפשנו ויש סיכוי שאפילו שברנו את שיא העולם החדש של אוסיין בולט מרוב פחד. בדיעבד הסתבר שהחנות שייכת לארגון היאקוזה, וכנראה "לא באנו להם בטוב"...המזל הוא ששרדנו כדי לספר את הסיפור.



בלי מזוודות באי סיישל!


מאת: אסנת דורובסקי:

הסיפור שלי הוא מצחיק וגם עצוב - לאחר החתונה בעלי ואנוכי נסענו לירח דבש באיי סיישל – לוקיישן שנראה כלקוח מתמונה, מאחר ולא היו ליעד המבוקש טיסות ישירות, נאלצנו לעשות עצירה ברומא לכמה שעות, עשינו סיבוב, שתינו קפה, ועלינו על טיסת ההמשך לאי היפה. נחתנו בסיישל עייפים אך מרוצים, ולתדהמתי גילינו שהמזוודות שלנו לא על המסועים, חיכינו וחיכינו עד שכבר היה ברור, המזוודות לא הגיעו איתנו – אוי, איזה סיפור, וכך מצאתי עצמי בירח הדבש, בלי כלי רחצה, נעליים או משהו ללבוש, איכשהו הסתדרתי עם מה שהיה, וקניתי כמה דברים מקומיים שיהיו לי לעזרה.

רק אחרי 3 ימים המזוודות הגיעו למקום, ואז התחלתי לבלות – זה היה כמו חלום, במבט לאחור זה לא היה כל כך נורא, בייחוד כי צוות המלון ראה כמה הייתי נסערת ושבורה, אז שודרגנו לסוויטה הכי טובה שהיתה להם במלון, וקיבלנו פינוקים כל היום על חשבון הברון, בסך הכל החוויה היתה טובה ועשינו חיים משוגעים, וגם למדתי להעריך את הדברים הקטנים והבאמת חשובים.


לביאות מול העיניים


מאת: אסנת דורובסקי

לכבוד יום הולדתי ה-30, בעלי הפתיע אותי ולקח אותי לטיול ספארי באפריקה. בשמורה שבה שהינו יוצאים פעמיים ביום (בוקר וערב) לסיבוב בג'יפ מיוחד ובליווי ריינג'ר מקומי. באחד ה"סיבובים" נתקלנו בעדר של לביאות עם כפיריהן, שבדיוק סיימו לסעוד את נפשם על אימפלה שצדו פרק זמן קודם לכן. הלביאה שבתמונה, כפי שנראית ....כשואגת את שאגת חייה (ניתן לראות את שערי המתבדר ברוח בשמאל התמונה) בעצם מפהקת!!!! בעלי היקר, שיחיה, הצליח לתפוס את הרגע במצלמה. 


Tag : ,

חוויה מאמסטרדם היפה


מאת: אסנת דורובסקי

בעלי ואני מאד אוהבים לנסוע לחופשות ולראות עולם, ותמיד דמיינו איזה כיף יהיה לנסוע כמשפחה וכמה שזה יהיה מושלם, אז בפסח האחרון נסענו לחופשה הראשונה מאז שבננו יהונתן נולד, וחשבנו לעצמנו באיזה יעד יהיה לנו מעניין ונחמד, מאחר ואנו שומרים מקום מיוחד בלב לאמסטרדם היפה, החלטנו ששם נעשה את הטיול הראשון שלנו כמשפחה, עלינו על טיסה וזה לא היה קל, כי הקטנצ'יק לא נח לרגע, ולכל מקום זחל, הטיסה עברה בשלום ונחתנו בשמחה, את הלילה הראשון העברנו כולנו בשינה ערבה וברוכה, למחרת יצאנו לטיול רגלי ברחובות העיר, ויהונתן לא הבין מה קורה כי את הנוף הוא לא הכיר, לבסוף הסתגל ולא הפסיק להתלהב, נראה היה לנו שבאמסטרדם הוא התאהב, טיילנו ברחובות, שתינו קפה ואכלנו טוב, ולמען האמת היינו רוב היום ברחוב, מידי פעם הגשם תפס אותנו לא מוכנים, אז קנינו מטריה ומגן גשם לעגלה שלא נסתובב רטובים, לא ויתרנו על סיבוב בספינה בתעלות המדהימות, זו היתה הפעם הראשונה של יהונתן בשיט, וזה עבר ללא תקלות, את היונים בכיכר הדאם האכלנו כמובן, ויהונתן היה בטירוף ולא הפסיק לנהום כמותן, ניתן לראות בתמונה שלמרות הגשם על הגלידה הוא לא ויתר, היה מרוח כולו – פנים, בגדים, ידיים ובכל מקום אחר, היתה חוויה מיוחדת ושונה בטיול המשפחתי הראשון, ולבטח לא יהיה זה באמסטרדם ביקורינו האחרון, אנחנו כבר התחלנו לתכנן את חופשתנו הבאה, וכולי תקווה שנחזור ממנה עם עוד אח או אחות בפוטנציה! :)
Tag : ,

אירוע מפחיד ביותר בניו אורלינס


מאת: תומר סער

במהלך מסעותיי בארה"ב, יצא לי להיות בניו אורלינס במהלך פסטיבל המרדי גרא שמתרחש שם. מי שמכיר את האיזור יודע שבתקופה הזאת נמשכים לשם הרבה טיפוסים מפוקפקים..רמאים, נוכלים, חברים בארגוני פשיעה וכיו"ב.

מחפש שותף למשחק קלפים
אחד הדברים שאני נוהג לעשות במהלך הטיולים שלי הוא למצוא אנשים ולערוך עימם טורנירי קלפים על סכומים די משמעותיים הואיל ואני די טוב במשחקי קלפים. אין ספק שאת מה שקרה במשחק הקלפים שלי בניו אורלינס לעולם לא אשכח. במהלך חיפושי אחר פרטנרים למשחק קלפים פגשתי בחורה בשם קטי שהמליצה לי על מקום שבו מתרחשים משחקים על סכומים גבוהים. בתום לב הלכתי לשם. הסתבר שהמקום שאליו היא שלחה אותי היה בבק דור של אחד המקומות האפלוליים ביותר בניו אורלינס. התלבטתי כמה שניות אם להיכנס ובסוף החלטתי ללכת על זה. כשנכנסתי למקום הטיפוסים שם נראו מוזרים למדי. חבר'ה מקועקעים שנראים כאילו שיצאו מתוך סרט פשע.

איומים באקדח
הם ביקשו מממני לשים את הכסף על השולחן. שמתי $2000 והתחלנו לשחק. תוך כמה שעות הרווחתי סכום גדול והחלטתי לעזוב. הפרט הקטן והחשוב שלא שמתי לב אליו זה שבמשחק הקלפים הזה מעורב חלק חולני ואפלולי. על מי שמרוויח את סכום הכסף הגדול ביותר בערב מסוים לשחק כפול או כלום במשחק חולני שנקרא 'רולטה רוסית'. במשחק לוקחים אקדח תופי ומכניסים לתוכו כדור בודד. לאחר מכן מצמידים אותו לראש של המשתתף. אם האקדח יורה כדור, הפסדת את כל הכסף ואתה מת. אם האקדח לא יורה, לקחת כפול כסף.

הרווחתי את החיים שלי
אחד ממנהלי המשחק הכניס כדור בודד לאקדח ושם אותו על ראשי. ניסיתי להתנגד.. טענתי שלא ידעתי שזה חלק מהמשחק, אך לא היה טעם להתווכח עם הטיפוסים ההם. התמלאתי זיעה והשניות שעברו במהלך הזמן שהרובה היה על ראשי דמו לנצח. הוא סחט את ההדק והכדור לא נורה. ניצחתי וניצלתי. יצאתי עם $20,000 מהמקור החולני ההוא. הייתי המום וברחתי בריצה משם. לקחתי מונית לשדה התעופה וברחתי משם עם הכרטיס הראשון שיכולתי לקנות בדלפק הטיסה.

אירוע מרתק בקהיר



מאת: תומר סער

קהיר שנת 1996, נסעתי לטיול מטעם בית הספר יחד עם מי שלמד ערבית...הסתובבתי בשוק בעיר, ושם נכנסתי למונית ואמרתי לו את שם המלון. הנהג לקח אותי למלון אחר עם שם דומה בקצה השני של העיר בהליופוליס והוא לא הסכים לקחת אותי חזרה לאחר שהתווכחתי איתו (באנגלית-לא זכרתי מספיק ערבית...).

 ירדתי מהמונית בלי מספיק כסף לחזור חזרה...בקהיר, בגיל 17, מישראל...לא מצב אופטימלי...התחלתי ללכת ברחוב וראיתי זוג שהלך, הסברתי להם את מצבי, והם הזמינו אותי אליהם הביתה...הבעל היה איטלקי בשם אמדיאו שהתחתן עם מצריה וידע אנגלית די טוב...

הם עזרו לי להתקשר למלון ששלחו מונית לאסוף אותי..בכל מקרה, החלק המעניין בסיפור הוא זה: היה להם טלוויזיה לווינית בסלון וכשחיכיתי שיאספו אותי, יצא לי לראות משחק כדורסל מהארץ של מכבי ראשון לציון בכדורסל, עולם קטן...חוויה :)

הימור על ארוחה סינית



מאת: אייל גרנט


לפני שהתחתנו נסענו לניו יורק, ביקרנו בצ'יינה טאון. היינו רעבים ונכנסו לאחת המסעדות. הסתבר שזו הייתה מסעדת פועלים סינית. התפריט היה בסינית והמלצר לא דיבר אנגלית. לקחנו הימור ופשוט הצבענו על מנות בתפריט. עד היום אנחנו לא יודעים מה אכלנו אבל זו הייתה הארוחה הטובה ביותר שאכלנו כל הטיול. נשמח לשחזר את הביקור הזה שוב במסעדה. דרך אגב - אין תמונה. זה היה מזמן עוד לפני הסמארטפונים אנחנו כבר נשואים הרבה זמן


כל מה שתוכנן נהרס פתאום



מאת: תמיר הוכמן


טיול לאחר השירות לחופשה בתאילנד: יצאנו לחופשה בתאילנד לפני כחודש, 6 חברים הכי טובים, אך לאחר שבוע בצפון תאילנד במחוז "ציאנג מאי" חבר אחד לא הרגיש בטוב, ולאחר שהלכנו אתו להיבדק בבית החולים "ראם" ב"ציאנג מאי" גילינו להפתעתנו שהחבר צריך לעבור ניתוח אפנדציט! לאחר אינספור בירורים ובקשות לטוס לארץ נדחינו והחבר נאלץ לעבור את הניתוח בתאילנד מחשש שבעת הטיסה המצב יחמיר.

החבר עבר את הניתוח בשלום והיה צריך להיות בשבוע החלמה - שבוע שהיה הורס לנו את כל תכניות הטיול הגדול בתאילנד לאחר שכבר סגנו מלונות וטיסות, ולכן חבר אחד התנדב להישאר בזמן שאנחנו המשכנו את הטיול כמתוכנן, כמובן לאחר פרידה קשה ומייאשת מלאה בכאב ובכי, אך עם הבנה שלא ניתן לעשות שום דבר שיעזור. לאחר שבוע שני החברים חברו אלינו והמשכנו את הטיול כמתוכנן וגילינו שגם אם קשה - הכל לטובה! :)


Tag : ,

נישקתי נחש



מאת: עירית סטול

חופשה בהונגריה באגם בלטון... כאחת שפחדה מנחשים וחרקים..בטיילת באחת העיירות הסמוכות לאגם ראיתי בנאדם עם נחש ענקי עליו ולא יודעת מאיפה זה בא פשוט התנפלתי עליו ונדלקתי על הנחש הזה...מאז אני בכל מקום שבאים למעוך חרק לפני שהם עושים את זה לוקחת אותו בידיים ומוציאה לטבע. ומנסה להצטלם עם כל בעל חיים שפוגשת באותה הפוזה כמו עם הנחש.



Tag : ,

באולימפיאדת 2012 בלונדון - סגירת חוב עם בני


                                                                        מאת: אילנה וולמן

לבני הרך בשנים אני סוחבת "חוב" כבר הרבה שנים ובכל הזדמנות הוא דאג להזכיר זאת כדי שארגיש לא נעים שעם אחותו הגדולה נסעתי לחו"ל לפני כמה שנים ואז, לא ממש מזמן הייתי ברת מזל וקיבלתי כרטיס טיסה ללונדון כולל מלון וכרטיסים ל-5 אירועים באולימפיאדת 2012 בלונדון.

החלטתי שזה הזמן לצרף אותו אלי למרות המחירים היקרים ולמרות שאזלו כל הכרטיסים. מחירי הטיסות הרקיעו שחקים אבל מה לא עושים כשמרגישים "לא נעים", הצלחנו למצוא כרטיס למשחק כדורעף אבל שום דבר מעבר לכך מכיוון שחבל היה להפסיד בני החליט שהוא הולך לבד בתקווה שבין ההמונים לא יאבד הייתי מפוחדת עד מוות לשחרר את בני הקטן אבל... שינסתי מותניים חרקתי שיניים תאמנו תיאומים שונים כגון היכן נפגשים אם... האמת שבסוף זה היה מאד פשוט הוא מצא את מקומו באצטדיון ואני עשיתי קניות בקניון טלפון אלי בסיום המשחק הביא אותי לנקודת המפגש הוא חזר עם מלא סיפורים ולי סוף סוף עברו הפרפרים ( בטן ) חזרנו מלאי רשמים מאירוע של פעם בחיים
Tag : ,

החוויה הרוחנית שלי בקייב


מאת: מרינה אלשיין

החוויה המיוחדת והחשובה באמת היא היתה במהלך "טיול שורשים" לקייב - עיר בירה של אוקראינה לשתי הבנות שלנו. ביקרנו איתן בשכונות שנולדנו אני ובעלי, בבתי הספר, גנים ואתרים היסטוריים מעניינים ומרתקים. אבל המרגש ביותר שהכי נגע לליבי היתה בקשתה של בתי הבכורה שביקשה , לפני כל האטרקציות שתכננו, להגיע ל"באביי יער" - המקום שהושמדו שם אלפי יהודים של קייב בתחילת מלחמת העולם השנייה. היא מכירה את כל ההיסטוריה של המשפחה שלנו, במהלך המלחמה והשואה, ולכן זה המקום שהתחלנו את הטיול שלנו.

הנחנו אבני ליד הפסל ובת שלי הקריאה תפילה (בכוונה לקחה איתה ספר תהילים שלה), ולאחר שניסתה עם בתי הקטנה לקרוא את המקסימום שמות שהיו כתובות שם, בזמן התפילה. בעלי ואני פשוט עמדנו ובכינו ..... אולי זה סיפור עצוב מידי לתחרות, אך לדעתי הוא מרגש באמת, כי זה באמת נוגע ללב כאשר הנוער שלנו מתעניין ומגלה עניין ורגשות לגבי ההיסטוריה והשוואה. אני מאוד התרגשתי באותו יום ולא אשכך לעולם את היום הזה, כי הייתי !מלאה בגאווה שגילדתי בנות למופת
Tag : ,

העולם קטן


מאת: ג'ני בלו

זה סיפור שסיפרתי כל כך הרבה פעמים, אבל בכל פעם מחדש הוא ממחיש לי עד כמה שהעולם שלנו הוא מקום קטן אחרי הכל. מעשה שהיה, כך היה: אני ושני ילדיי נסענו לניו יורק. בגראנד סנטרל לא מצאנו את תחנת הרכבת שלנו.

מאחר ועמדנו לפספס את הרכבת, הטלתי על הבן שלי את משימת תשאול עוברי האורח, בעוד אני תרה בעיניי אחרי שילוט מתאים (היינו צמודים זה לזה, אל דאגה;).

מכל אנשי ניו יורק שחלפו על פנינו, הבן שלי עצר דווקא את בעלה של השכנה חברת הילדות שלנו. (:...זאת היתה הפעם הראשונה שראינו אותו פנים אל פנים וזיהינו אותו דרך החברות בפייסבוק. אני מניחה שהייתם צריכים להיות שם, כדי להבין עד כמה מוזר זה היה

למען אחותי


מאת: גלית שמשוני

אין כמו חיבור משפחתי ונתינה. אחותי האהובה בחרה לנצל נקודות שהיו לזכותה ובחרה לקחת אותי, אחותה הגדולה לטיול אחיות בניו-יורק..זה היה טיול מושלם..אני חושבת שהגיע הזמן שאחזיר לה חזרה.


בביתו של הצייר


מאת: נעמי קאהן

סיפור מצחיק שקרה למשפחתי במהלך חופשה בחול: הלכנו לבקר במוזאון של הצייר המפורסם רובנס בבלגיה,מוזאון זה הוא בעצם ביתו של הצייר. לאחותי היה צורך דחוף להתפנות וחיפשנו בכל המוזאון שירותים. לפתע אימי הבחינה בביתן קטן הנמצא בחצר המוזיאון , פתחה את דלתו וגלתה שירותים. אימי קראה לאחותי שתבוא לעשות את צרכיה בשירותים שנמצאו. בזמן שאחותי מתפנה, ניגש אחד ממאבטחי המוזאון בכעס רב לאימי וצעק עליה בשפה לא מובנת.

אימי החלה לדבר עימו באנגלית רעועה והבינה שאלו השירותים ששימשו את רובנס הצייר המפורסם והם חלק מתצוגת המוזאון. אימי קראה לאחותי לצאת במהירות , אך אחותי איך לומר עשתה צרכים גדולים ולא מצאה נייר,ולא הבינה איך מורידים את המים בשירותים המוזרים והישנים הללו. אז התעכבה שם זמן רב . עד שמצאה נייר בכיסה ויצאה (;..במהרה.. ביציאתה מהשירותים ברחנו כולנו מהמוזאון בליווי של צעקות המאבטחים לעברנו.. נראלי שלעולם לא נשוב לאותו מוזאיון
Tag : ,

פשוט הזוי


מאת: שני נעים

הסיפור שלי מהטיול הוא גם אחד הסיפורים ההזויים שקרו לי בחיי, מהאלו שאתה יודע שאם תצא מזה בסדר אתה לא תשכח בחיים. טסתי למזרח עם כמה חברים מהארץ. אחרי חודש ביחד הרגשתי שאני לא ממצה את הטיול כמו שצריך והחלטתי לחתוך לבורמה לבד, מדינה ליד תאילנד שידועה באותנטיות שלה.

למחרת לקחתי טיסה והתחלתי את יומי הראשון בטיול לבדי.. לבורמה הגעתי ישר אחרי תאילנד אז חטפתי שוק. הייתי רגילה לגסטהאוסים וסוכנויות בכל מקום ושאין מצב שנתקעים! אבל בורמה זו בורמה ורק אחרי הליכה של חצי שעה נכנסתי לאיזה מקום קטן שהסתבר שהוא סוכנות שם עזרו לי למצוא גסטהאוסים וקבעו לי אוטובוס לאותו יום בלילה לעיר שנקראת "באגן" ואז התחיל הסיפור.

אני מגיעה לאוטובוס ומגלה שאני התיירת היחידה, אני ועוד 2 תרנגולות, כולם שם בורמזים, לא יודעים מילה באנגלית ורק מסתכלים עלי עם חיוך ענקי (התלהבו מהעור הלבן שלי), קיצר התמקמתי לי לשינה ארוכה, לפי הכרטיס אני אמורה להגיע לבאגן עוד 7 שעות. אחרי איזו שעה וחצי היתה עצירה וירדנו מהאוטובוס, לא היה שם כלום חוץ מאיזה שוק בורמזי שלא זיהיתי בו כלום (!!), שתי בנות ניגשו אלי להגיד שלום ואיך קוראים לך (זה כל מה שהן ידעו באנגלית) ותוך 2 דק' כל האנשים שהיו באוטובוס עשו סביבי מעגל כדי לשמוע אותי מדברת וכל פעם שניסיתי להגיד משהו בבורמזית כולם נקרעים מצחוק.




ילדים רצו לגעת בעור הלבן שלי, אמהות ביקשו שאצטלם עם הילדים שלהם.. ממש הייתי בהלם, קיצר מפה לשם אחד שם שקצת דיבר אנגלית הבין שאני בדרך לבאגן ואמר שיודיע לי שנגיע. עלינו לאוטובוס וחזרתי לישון.. פתאום הבחור ההוא מעיר אותי ואומר לי "באגן באגן", אני מסתכלת בשעון ורואה שעברו רק 3 שעות ואני מנסה להסביר לו שלא הגיוני כי על פי הכרטיס זה עוד 4 שעות להגיע והוא מתעקש באגן באגן. עכשיו- בחוץ חושך אימים, אין כלום!! אפילו לא תחנה, לא בוטקה קטן, אמצע מדבר. אני הבן אדם היחיד שיורד, לתוך מדבר שחור.

מה עושים במצב כזה? לרדת אפילו שאני יודעת שזה עוד כמה שעות או להשאר באוטובוס ולהסתכן שאפספס את התחנה? הנהג לוחץ עלי להחליט ואני מחליטה לרדת מהאוטובוס. ירדתי, אני לבד, אפלה מוחלטת.. פתאום משום מקום מגיע בן אדם על אופניים שמחוברת אליהן עגלה ואומר לי שוב דילמה, לעלות ב3 בלילה לאופניים עם האיש הזה שאני "no no come come" אני אומרת לו שכאן אמורה להיות באגן והוא אומר "come I take you to Bagan" לא מכירה בכלל? שיחה נורמלית אני לא מצליחה לנהל איתו בגלל הבדלי שפה. כולי בלחץ ויאוש ובלבול ואני צריכה להחליט מה אני עושה! אבל באמת שהייתי לבד באמצע מדבר, טוב מה אני אשאר באמצע כלום? עליתי.. כל הדרך חשבתי על הבית בישראל ועל ההורים, והכי מלחיץ כי בין בורמה לישראל אין תקשורת טלפונית ובקושי יש אנטרנט בבורמה.. בזמן שאני בסרטים הבחור על האופניים מתחיל לנסות לתרגל את האנגלית שלו עלי ואני בכלל מרוכזת בלהרגיע את עצמי שהכל יהיה בסדר.. ובאמת בשלוש וחצי בבוקר הגעתי לגסטהאוס שלי בבאגן והתחלתי את אחד הימים הכי מדהימים שהיו לי בטיול, באגן היא עיר של פגודות (מקדשים לבודהה) העיר הקדושה שלהם, 4 לפנות בוקר עליתי על סוס וכרכרה עם מדריך ועד השקיעה טיילנו בין המקדשים המרהיבים. הרגשתי כאילו אני בסרט של של אלאדין, מומלץ !!בחום

- Copyright © Utour - מספרים וזוכים - פורטל UTOUR 2015